״אבא, אני באמת לא זוכרת את הנוסחה״, אמרה לי הבת באמצע סערת שיעורי בית באלגברה. ככל שהתקדמה בכיתות הלימוד, התרגילים הלכו והסתבכו ונהיו מתוסבכים כך שהראש התפוצץ.
״בואי נעשה דף נוסחאות״, אמרתי.
״עוד הפעם???״
לפשט את הסיבוכיות נראתה לי תמיד דרך נכונה: לפרק לגורמים ולתעד כל גורם בנפרד לפעם הבאה שיצטרך. בפרט במקצוע עם הרבה נתונים ופרטים, כמו פיתוח תוכנה, לך תזכור את הפקודות של Kubernetes, תכתוב סקריפט מתוסבך ב-shell בעל פה, או תדאג לפתור בעיות שגיאה חוזרות אשר התגלו ונפתרו לפני שנה, עם הכלים כמו OneNote, n-help, או draw.io . עשרות ״דפי נוסחאות״ בתוכנה ותכנות מאורגנות בסדר נכון ומוכנות לחיפוש ושימוש.
עם השנים גם שכללתי את השיטות לשמירת מידע: לארגן את הנושאים, ליצור שלושה קישורים (לינקים), לשלב הסבר ויזואלי ועוד.
ישבנו זמן מה וריכזנו את הנוסחאות על הדף. כל נוסחא נכתבה מהראש, נזכרנו בה ככל שהתקדמנו וכמעט ולא נדרש ספר לימוד. אחר כך וידאנו שלא טעינו והכל היה נכון.
נדהמתי. היא זכרה הכל. כלומר, מספיק היה לכוון את המחשבה שלה והזיכרון העלה את הנוסחאות בסדר ודיוק.
״מצוין, עכשיו אני זוכרת הכל. הדף הזה סידר לי את הראש״. אחר כך, כשתרגילי בית היו פתורים ומוכנים, אספה את המחברות והספרים ועזבה את השולחן לטובת משחק עם החברות.
ואני שוב הזכרתי לעצמי כיצד פעולה פשוטה כמו כתיבת עזר יכולה לשפר משמעותית את היעילות שלנו ולקרב אותנו לפתרון.
הבטתי בשולחן אשר היה מרוקן ורק דף בודד נשאר שם. דף נוסחאות
