״מיכאלה״, נירה מגן
״בראשית היה אלוהים ומיד אחריו הפסיכיאטרים המחוזיים״.
רונה מספרת בגוף ראשון על המתרחש בחיה. עתה השתחררה ממעצר בזכות אחותה, מיכאלה, אשר לקחה אותה תחת חסותה בערבות. לרונה אין דבר בחיים למעט התמכרות לאלכוהול. כעת היא בגמילה ועל תנאי, גרה ביחידת דיור של אחותה עם שני זוגות בגדים וזוג נעליים, מחויבת לגמילה ומוכרת במבות ב-״פיצוצקיה״, אשר אחותה שכרה עבורה. המונולוגים של רונה ציניים, חושפניים ומלאי השלמה עם המציאות: ״רוב האנשים סביבי יש להם אישה, ילדים, בית, ידידים, שחייבים ללכת אליהם ולהזמינם ובגדים של חול ושבת וקולגות ויעדים ותוכניות והבטחות, וכל ההון החברתי-ממוני הזה נוגש בהם עד זוב כוח אבל הם תמיד רוצים עוד. ואני מה, הומלסית חסרת כול, משוכנת זמנית במחלקה ראשונה…״.
מיכאלה, אחותה, פסיכולוגית מוצלחת, אמא, אישה, וכל מה שמסתכם תחת התכונה ״מוצלחת״. מיכאלה זכתה לגורל טוב בהרבה מאחותה. – בעודם ילדים, לאחר ההתרסקות של המשפחה, ילדה אחת הושארה אצל הדודה, ואילו השניה נשלחה לפנימיה. עבור מיכאלה המזל שיחק יותר. ולכן ״הכל תואם והולם, הגיוני והרמוני כמו שחיים שפויים אמורים להיות״. ועוד: ״כאילו כל עוד הכל במקומו המדויק, החיים ניתנים לחיזוי ושליטה״. גם הילדים של מיכאלה גדלים בסביבה טובה, מוגנת וחסרת דאגות – ״שילדותם מרופדת מכל צד״.
האמא של האחיות מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית עקב הסיפור האישי המר שהוביל להתרסקות בחייה. היא בציפייה לפגוש את בעלה, אשר נטש אותה ואת ילדיה, רואה אותו בהתגלמות ציפור ומשוחחת ומנהלת דיאלוגים איתה. הציפור הקטנה מגיעה ואוכלת פירורי ביסקוויט ומגיבה, לכאורה, בהתאם לשאלות של האם.
לאחר שחרור מהמחלקה, עוברת אמה אל מגורי אותה יחידת דיור יחד עם בתה ושתיהן מרכיבות כעת את ״אוכלוסיית ההוסטל״.
גם אם רונה מתפקדם ביום-יום, דואגת לאמא ולאט-לאט משתלטת על ההתרסקות של אחותה, היא יודעת את מקומה ואת גורלה. ״מכור יישאר תמיד מכור, חייב שיהיה לו איזה משהו להשליך עליו את חווי מנגד, וכל שקט הוא מדומה וזמני״. אבל לרונה יש תובנה ריאליסטית על החיים עצמם, כמו לא לצבור, לא לצפות ליותר מדי, לחיות כאן ועכשיו: ״אם בא לי, אני קונה בלי חשבון, חיים פעם אחת, מתי נקנה, כשנהיה בבית אבות?
לאט-לאט, החיים מתהפכים בסיפור. במקום שבו הכל נראה מושלם ומתוקתק מתגלים סדקים. וההיפך: ״…גג במיטה מושאלת בחברתה של הומלסית זקנה עם עבר פסיכיאטרי שגם המיטה שלה מושאלת, ומצבי מעולם לא היה טוב יותר.״ ואילו הטיפול הזוגי של מיכאלה מתגלה ״שאנשים גוררים אליה את שקי זבל של זוגיותם, ומציגים שם על השולחן שברים עלובים…״ ואחותה עצמה כ-״מומחית לחצאי אמיתות״.
מהחיים היציבים – אל מסלול ההתפרקות של זוגיותה של מיכאלה, עד שסצנת השיא של שתי אחיות – זאת המוצלחת המידרדרת למדרון מסוכן של אובדן שליטה עד ש-״תקום ותנסה לעשות סוף לחרא״, וזאת השנייה חסרת כל, אשר מגיעה ומפעילה כוח פיזי על מנת להחזיק את אחותה ממעשה הבלתי הפיך.
״נדמה לך שתפסת חתיכת אושר והופ, החליק וחמק ממך כמו צלופה, ככה אלוהים תיכנת את כל העסק הזה, עשה שדר לא ישרוד חוץ ממנו, שהכל יהיה זמני, מתכלה, אובד, חנויות מכולת, ים המלח, אהבה, נמלה, קרחונים, נשיא ארצות הברית…״
״לא נעים להודות, אבל כשמסכן פוגש אומלל שלא יצפה ממנו לחמלה, יש לו שק משלו״.
הסיפור מסתיים עם ״שובה של האישה המושלמת (שמעדה באופן מאוד זמני, כמובן)״. עם סיום שכזה, כל אחד מהגיבורים מצא את דרכו אל המשך החיים ותובנות על מה שעבר.
״ותודה מי שהמציא את היי וסבבה…״
